המשלחת השלישית יוצאת לדרך!

היי כולם,
וואו אני לא יודעת מאיפה להתחיל..הכל כל כך חדש ושונה שלעיתים אין לי מילים כדי לתאר את ההרגשה כאן.
ראשית אספר לכם מעט על עצמי:
קוראים לי אור ואני בת 22 משהם שבמרכז הארץ. לפרוייקט הגעתי לאחר שהחלטתי כי הטיול הגדול שלי יהיה במדינות: קמבודיה, לאוס, וייטנאם, הודו ותאילנד. כבר מזמן חשבתי על האופציה של שילוב התנדבות בטיול שלי כדי לתת לכל החווייה ערך מוסף ומימד אחר. נכנסתי לאתר "למטייל" וכמו שבסרטים יש שלט ניאון שמכוון את הגיבור למקום הנכון שנחוץ להמשך התפתחות העלילה, כך גם היה מבחינתי הלינק שקישר אותי לאתר של "תרמילאים ותורמים". למרות שרציתי להגיש מועמדות למשלחת ספטמבר, מצאתי עצמי מגישה מועמדות למשלחת יוני-דבר שגרם מפח נפש לבנות הקטנות בסטודיו למחול בו אני מלמדת. אבל כמו שהסברתי להן: יש דברים שלפעמים אסור לדחות...
הקלישאה הגדולה ביותר בעולם ההתנדבות היא שהתורם תמיד יוצא הנתרם בסוף תקופת ההתנדבות. לאחר כשבוע בצ'י-פאט, חוששתני שהקלישאה אכן נכונה.. ולהלן ההסבר:
את המסע לקמבודיה התחלתי בתאילנד, שם פגשתי את חברי המשלחת שלי: גיל (הבת), אלון ועומר (את גיל הבן-מנהל המשלחת פגשנו בהמשך).
בלילה נסענו בנסיעת לילה של כ-9 שעות סה"כ לגבול תאילנד-קמבודיה. באוטובוס בדרך ראינו סרט קומדיה תאילנדי היסטרי, ואף הספקנו לנסוע עם נהג טנדר חצי שיכור שהספידומטר שלו לא עובד (לי אין ספק שהוא שהוא נסע 100 קמ"ש בלילה במונסון הראשון שפקד אותנו!)
כמו שנאמר לנו ע"י משלחת מס' 2 -לקמבודים יש כישרון מיוחד לגרום לכל פעולה של 2 דקות להימתח על פני שעה, וזה לא היה שונה במעבר בגבול... לפחות גיל המושיע חיכה לנו שם עם וואן מושכר כדי שלא ניסחב באוטובוסים קמבודיים משוכללים.
שמנו פעמינו לכיוון הכפר שלנו והבית שלי לשלושת החודשים הבאים-צ'י פאט.
אין לתאר את הטבע המדהים שסובב אותי: יערות גשם ונהר באמצע, ירוק בכל פינה.אחנו שטים לכיוון הכפר הכל כל כך פראי וגולמי, שזה פשוט בלתי ייאמן! בתי עץ פשוטים ניצבים על גדות הנהר, עמידים יותר מכפי שניתן לצפות, וכל כך הרבה ירוק.על הסירה אני מתכנסת קצת בתוך עצמי.יש המון מידע לעבד והמון תחושות לספוג.העובדה שלא ישנתי כבר 24 שעות מפאת ההתרגשות לא עזרה כל כך..
הגענו.
אני חייבת לציין שלא חוויתי שוק כמו שנאמר לנו שנחווה, אלא בעיקר עייפות.עברנו חפיפה בת 3 ימים עם חברי משלחת 2. ביום שהגענו חנכו את סיום בניית בית הקהילה החדש בטקס, ארוחה ומסיבה מטורפת-ילדי הכפר האלה רקדו 5 שעות ברצף, ואתם לא מאמינים איך כל אחד כאן הוא רקדן היפ הופ פוטנציאלי החל מגיל 3! אני לא יכולה לחכות להעביר להם שעור ריקוד! הם בכלל לא הכירו אותנו וכבר בלילה הראשון עטפו אותנו באהבה כל כך גדולה שאם אני מפליגה במחשבות על מה יהיה בעוד שלושה חודשים אני כבר יכולה להרגיש את הדמעות זולגות..הייתה לי טעימה קטנה מאיך הדברים יהיו כשנצטרך לעזוב. חברי המשלחת ה-2 :נטע, ליהיא, נופר, גיל, שני, שי ואשחר נראו קצת תלושים ביום האחרון על המזח כלא מאמינים שזה נגמר.גיל ואשחר סיימו את תפקידן במשלחת אך נשארו בכפר. נגעו לליבי העיניים העצובות של הילדים, מכתבי וציורי הפרידה.
ממש בימים האחרונים אני מתחילה להרגיש סופסוף קצת בית.החלקנו בצורה מאד טבעית בעיניי גם לשעורי האנגלית וגם לפעילויות בית הקהילה.האתגר האמיתי יהיה בעוד חודש כאשר הלימודים יסתיימו והשגרה המוכרת תסתיים ונצטרך לייצר שגרה חדשה של פעילויות בית הקהילה.
מרפסת הבית פתוחה כל היום כי כה חם כאן! ובזמן שאין עבודה אנחנו פשוט יושבים בסלון ליד המרפסת מנסים לתפוס איזו פיסת רוח קרירה ונדירה, קוראים ספר(איכשהו יצא שכולנו קוראים ספרים על תרבות המזרח ובודהיזם), יורדים לשוק לחפש מיני קינוחים חדשים, מסתובבים בכפר וצועקים "הלו" לכולם, מבקרים בבריכות ובנהר , יושבים בבית הקפה ושותים קפה "דקאו" מתוק להחריד.
והרי בעיה: הקינוחים פה מעולים! על קצה המזלג ממה שיש לקנות בשוק: עוגות אורז בדבש, בננות מטוגנות מסוכרות,כאמור יש קפה ?"דקאו"-מחלב מרוכז ומתוק מידי! היום עומר הביאה לי סוג של טבעות בצק בשוקולד, יש טאפיוקה ודלעת בחלב קוקוס,ופרי ששמו האנגלי ראמבוטן והקמרי(הקמבודי) אני לא זוכרת.בקיצור, אם למישהו נראה שהשמנתי זה בגלל שהמצלמה מוסיפה 5 ק"ג.
אם יש למישהו פוביית חרקים הוא מוזמן להגיע לצ'י-פאט כדי להיגמל..פשוט אין ברירה.מיני לטאות,חרקים, נמלים מטפסות עלייך בכל שעות היום, מבלי יכולת להתנגד.אני עדיין לא התרגלתי ל"גקו"-לטאה ענקית, ששמה ניתן לה בשל קריאות ה"גקו-גקו" הבוקעות מגרונה. עומר כבר התרגלה לזינוקים שלי עליה בשעות לילה מאוחרות בעקבות החששות המאד הגיוניים שלי, הנה כמה מהם: "יש לי גקו במיטה", "נמלים מטפסות עליי", "נשך אותי עכבר", "זה לא אלון מהקיר השני זה ג'וק/עכבר/גקו/חותך הכבלים(הפורץ הלילי הפיקטיבי של הבית, שמטרתו העיקרית היא לחתוך כבלי מחשב ולהפתיע אותנו בכבל חסר תועלת בהקרנת הסרט השבועי בבית הקהילה).
כבר העברתי את השעורים הראשונים שלי באנגלית והעברתי פעילויות לילדי הקהילה. אם חשבתי שאני יודעת התלהבות מהי, חיכתה לי הפתעה.לא ידעתם שמחה עד שראיתם את הפנים של ילדים קמבודים בזמן משחקים-אדיר!!!וכולה מה? כמה משחקי מרוץ שליחים, העברת מים מדלי אחד לאחר, שרשרת בגדים קצת יצירה, משחקי חשיבה קצת יותרמאתגרים לגדולים. וואו איזה כיף! מבחינת האנגלית זה מתחלק-יש ילדים בעלי תפיסה מהירה, יש ילדים עם תפיסה איטית ורצון עז ויש ילדים ששואלים את עצמם: "מה לכל הרוחות החבר'ה האלה הם רוצים ממני?".מה שבטוח אם עד לפני 3 חודשים לא שמעתם אנגלית ברחוב, היו בטוחים שכשתיכנסו לכאן כולם יברכו אתכם ב"הלו האו אר יו? וור אר יו גואינג,ווט איז יור ניים" וכדומה...שיפור עצום ב-3 חודשים.וזה לא שהם לא יודעים, הם פשוט לא בטוחים בעצמם.משימתנו היא להמשיך להעניק להם את המקום שבו אפשר לטעות באנגלית ולהתפתח.
טוב חבר'ה אני שומרת קצת לפעם הבאה וזה עוד לפני שסיפרתי על הנהר והבריכות והחתונה הקמבודית שהשתתפתי בה ועל ההווי והצחוקים,על הטיול לטאק-לאו, על ארוחת שישי האחרונה והמתורגמנים המדהימים....נקסט טיים.
שולחת אהבה מצ'י פאט...
אור