מבית הבלוגים של למטייל

יום רביעי, 29 ביוני 2011

Chi Phat 2011 - Nous avons besoin de votre aide!

Mi Juin 2011, il y a déjà un an et demi que nous les membres de la derniere deleguation du projet "Routards et Benevoles" avons quitte le Cambodge. Un an demi ou nous avons voyage, sommes retourne a notre vie, regrette et….oui meme un peu oublie. C' est vrai que pour chacun d' entre nous,les anciens du Cambodge il y a des moments ou nous nous disons: "Que ne ferais je pour etre la bas!" mais dans l' ensemble nous pouvons dire que Chi Pat, c' est du passé.

Malgre tout quelque chose a change, la bas, au fin fond de la foret tropicale Cambodgienne se trouve notre petit village. Au coeur du village sur la route principale, juste entre le petit café et l'ecole, s' eleve un grand batiment blanc, Pteha Sahakum l' appellent les habitants: le centre communautaire. Dans cette maison, il y a eu d' enormes changements, Il y a quelques temps il y avait un groupe de volontaires Israeliens un peu fou qui ont amene avec eux des ordinateurs et des lecons d'Anglais. Ils ont reuni un groupe d' adolescent du village et les ont forme a devenir par eux meme des leaders.

Un an et demi a passé et le centre communautaire est plus dynamique que jamais. Tous les jours sont donnes des cours d' Anglais et d' informatique, sont projetes des films,sont empruntes des livres a la bibliotheque et autre activites. Sur tout ca supervise le prof' d'Anglais du village qui est devenu le directeur du centre. A cote de lui, s' active une nouvelle generation de volontaires que les derniers volontaires Israeliens n' ont pas connue et qui continue d'enseigner tout ce que la generation d' avant a appris des Israeliens. Dans la volonte et le desir qu' ont ces jeunes d'ameliorer leur vie Il s' est
formee une chaine qui fait passer l' enseignement de maillon en maillon, de generation de volontaires en generation.

Nous pouvons dire sans hesiter que le projet "Routards et Benevoles" est une reussite totale. La seule chose ou nous avons echoue est d' aider ces jeunes a collecter des fonds Nous les avons envoyes en formation pour mener des sollicitations efficaces, nous avons essaye de les faire rencontrer avec des organismes locaux ou etrangers mais l' isolement dans les profondeurs de la foret a rendu cette mission qui est déjà difficile pratiquement impossible.

Aussi ayant une entiere conviction dans ce projet, dans son directeur (qui lui meme a demande notre aide), dans ces jeunes incroyables qui sont plein d'espoir et aussi pour la reputation d' Israel dans le monde, nous avons decide de les aider. Nous essayons de collecter des fonds pour que le centre puisse continuer a fonctionner. Tous les dons seront verses directement au centre et dans leur integralite.

Ce qui sont interesses a les aider peuvent le faire par deux moyens: Par virement bancaire (sur Israel le systeme bancaire n' est pas encore arrive a Chi Pat)

Virement Bancaire
A partir d' Israel:
Gil Chen, Leumi Bank, Gesher Hayarkon branche (N°. 829)
No° de compte: 05846880.

A partir de l' etranger:
Swift code: LUMIILIT
IBAN: IL 74010829 000000 5846880

Par cheque a envoyer a l' adresse suivante:
Gil Chen, Asirey tzion 19/29, Tel Aviv,66878, Israel.

Je me ferais un plaisir de repondre a vos questions et de vous donner de plus amples details par e-mail gil.chen78@gmail.com, ou par telephone +972-52-2336873.

יום שבת, 18 ביוני 2011

Chi Phat 2011 - we need your help!

Mid June 2011, it's been a year and a half since we, the volunteers of the last delegation of the Israeli Backpacker Contribution project, left Cambodia. A year and a half, in which we have traveled, went back to our lives, missed, and... Yes, even forgot a little. all of us, Cambodia-veterans, have many moments in which we say "wish we were back there", but all in all we can say we have gone back to our former lives.

but still, something HAS changed. Deep in the Cambodian rainforest, there is our small and very loved village. In the heart of the village, on the main road, just between the little coffee shop and the primary school, stands a big white building. Pteha Sahakum they call it. The Community Center. in this building there s a big fundamental change. Some time ago there was a bunch of crazy Israeli volunteers here, that have brought computers and English lessons. They have gathered a group of teenagers from the village, and have trained them to become volunteers all on their on.

A year and a half has passed since, and the community center is more thriving than ever. On a daily basis, English and computer classes are held, movies are screened, books are borrowed at the library and more. All this is supervised by the English teacher of the village, who is now also the manager of the community center. With him, is a new generation of teenagers, volunteering to keep continuing what the Israeli volunteers have left behind. In fact, the Israelis don't even know most of these young volunteers - they are a generation that was trained by the same generation of young leaders trained by the Israeli volunteers. Out of a real desire to improve their lives, they chose to become a link in a chain, and become young leaders on their own, while at the same time training the next generation of young leaders.

The Israeli backpackers Project is therefore very successful. it is with only one thing that we have failed - with helping these young guys with fundraising. yes, we have tried to send them to fund raising courses, and tried introducing the to local and foreign NGOs, but it seems that from the great isolation that the rainforest provides, this task, that is never simple, is particularly hard.

so out of great belief in this project, in the teacher leading it (who himself asked for this help), in the amazing teenagers that are hopeful for its outcomes, and its importance to Israel’s reputation, we have decided to help them with this task. we are now trying to raise as much as we can, so we can help the center run for another year. Every donation that we receive will be sent in full to the community center.

if you are willing to contribute, we have two ways available (unfortunately, the banking system is yet to reach Chi Phat, so all the donations collections is done in Israel):

wire transfer:
from Israel:
Gil Chen, Leumi Bank, Gesher Hayarkon branch (no. 829), account no. 05846880.

from abroad:
swift code: LUMIILIT
IBAN: IL 74010829 000000 5846880

by check:
Gil Chen, Asirey tzion 19, app. 29, Tel Aviv, Israel.

I'll be happy to answer all your questions and provide further details through mail gil.chen78@gmail.com, or phone +972-52-2336873.
Thank you very much!!

צ'י פאט 2011 - אנחנו זקוקים לעזרה שלכם!

אמצע יוני 2011. עברה שנה וחצי מאז עזבנו, חברי המשלחת האחרונה של פרוייקט תרמילאים ותורמים, את קמבודיה. שנה וחצי בהן טיילנו, חזרנו לחיים, התגעגענו, ו... כן, אפילו קצת שכחנו. אמנם לכל אחד מאיתנו, יוצאי קמבודיה, יש רגעים רבים בהם אנחנו אומרים ״הלוואי והיינו שם״, אבל בגדול אפשר להגיד שחזרנו לחיים שלנו.

אבל משהו בכל זאת השתנה. בלב יער הגשם הקמבודי, שוכן כפר קטן ואהוב. בלב הכפר, על הדרך הראשית, ממש בין בית הקפה הקטן לבית הספר ניצב מבנה לבן וגדול. פתהה סהקום קוראים לו. בית הקהילה. בבית הזה יש שינוי גדול ועמוק. פעם היו שם חבורה של מתנדבים ישראלים משוגעים שהביאו מחשבים ושיעורי אנגלית. הם קיבצו קבוצה של נערים ונערות מהכפר, והכשירו אותם להיות מתנדבים בעצמם.

שנה וחצי חלפה מאז ובית הקהילה פורח מתמיד. על בסיס יומיומי מתקיימים בו היום שיעורי אנגלית ומחשבים, מוקרנים סרטים, מושאלים ספרים בספריה ועוד. על הכל מפקח המורה לאנגלית של הכפר, שהפך מנהל בית הקהילה. איתו מתנדבים דור חדש של הנערים והנערות, שממשיכים להעביר הלאה את מה שהשאירו הישראלים בכפר. למעשה, את הדור הזה המתנדבים הישראלים כמעט לא מכירים- מדובר בדור שהוכשר על ידי הדור הקודם של אותם מנהיגים צעירים שאותרו והוכשרו על ידי הישראלים. מתוך רצון אמיתי לשפר את חייהם הם בחרו להפוך לחוליה בשרשרת, להפוך למנהיגים צעירים בעצמם, ובאותה עת כבר להכשיר דור נוסף של מנהיגים צעירים.

לכאורה פרוייקט תרמילאים ותורמים הוא הצלחה אדירה. לצערנו, רק דבר אחד לא הצלחנו לעשות - לעזור לחברה הצעירים לגייס כספים. כן, שלחנו אותם להכשרה בנושא, וניסינו להפגיש בינם לבין אירגונים מקומיים וזרים, אבל מהבידוד הגדול של לב יער הגשם, המשימה הזו, שתמיד אינה פשוטה, קשה במיוחד.

אז מתוך אמונה גדולה הפרוייקט הזה, במורה שמוביל אותו (שבעצמו ביקש את העזרה), בנוער המדהים שמייחל לתוצאותיו, ובחשיבותו לשמה של ישראל, החלטנו לעזור להם במשימה.אנחנו מנסים כעת לגייס כספים ככל שנוכל, כדי לסייע למרכז לפעול שנה נוספת . כל תרומה שנקבל תועבר במלואה כמובן ישירות לבית הקהילה.

המעוניינים לתרום יכולים לעשות זאת בשתי דרכים (למרבה הצער, לצ'יפט עוד לא הגיעה המערכת הבנקאית, ולכן את איסוף הכסף אנחנו עושים בישראל):

העברה בנקאית:
גיל חן, בנק לאומי, סניף גשר הירקון, מס סניף 829, מס חשבון 05846880

swift code: LUMIILIT
IBAN: IL 74010829 000000 5846880

שליחת צ׳ק:
לפקודת גיל חן,
כתובת דואר: רחוב אסירי ציון 19, דירה 29, תל אביב.

לשאלות, ופרטים נוספים, אשמח לענות במייל gil.chen78@gmail.com או בטלפון 052-2336873.
תודה רבה!!

יום רביעי, 21 באפריל 2010


It's been 4.5 months since the day we left Chi-Phat.
132 days since we marched down the village's only road, as every delegation did before us - but for the very last time. Everyone was crying and non of us wanted to be the first one to step his foot on the slow wooden-boat that was set to take us all away for good. Heart-breaking is not a a a strong-enough-word to describe...

Since then - we all had traveled half the world or so and had powerful experiences, we all got back home, and most of us even got a job by now :) A lot had happened since, but still - when we met for the first time in Israel - the conversation naturally tended to the subject of Chi-Phat.

Now I want to re-raise a question that I asked in my first blog, some 7 months ago.
I wondered whether it's good that an NGO is coming down on such a remote community in the middle of the jungle, teaching them English, exposing them to computers, and asking them to take part in the only alternative they had ever had for their regular daily life? wouldn't it spoil something of the uniqueness of those people?

Since Cambodia was the first Asian country I visited, only after traveling in Laos, Thailand, Myanmar and Nepal I could see that everywhere around Asia everyone are trying to westernize their way of living.
The style of music and the combination with English words in their songs and even in the Language.
The passion for the holy triad: cellphone-TV-computer, exists even in the poorest villages.
A way of dressing that totally contradicts the modest traditional dressing.

Once you have seen a different way of living you cannot avoid COMPARISON to it.
Once you have seen an alternative for your way of living - you might like or not like it.
You might want to change your life in some ways to be "like the other". and you know...the grass is always greener on the other side of the fence.

So after playing the anthropologist I would just say that it doesn't matter.
Westernization is inevitable and "locals" cannot, and won't, ignore it.

Chi-Phat had televisions and cellphones before we came. they knew computers exist.
So yes - we have sinned for teaching some of them how to use the internet (and even noticed that the village's genius Googled the word F***), and we have sinned for exciting them to join us in our activities, and we had definitely sinned for teaching them another language and exposing them to different manners of behavior, teaching them how to teach younger kids and so and so...
We changed something in the way of living of some people in the village, but we gave them a whole year of fun and experiences, and by the way we strengthened their friendships . that's all.

We offered an alternative. Some decided to join and some did not.
But if you had only seen the smiles on the faces of those who did...

So now we are all here, feeling proud for them, for our\their community center is full with learning, friendship and laughter. But there's a hole. The same hole that they have back there.
We learned different manners, different language and songs, and ate new foods.
They also gave us an alternative, and we decided to join...

Our beloved friends in Chi-Phat! we think about you every day and miss you very much...

יום חמישי, 8 באפריל 2010

a little village in Cambodia needs your help!

Hi dear friends!

A few months after we finished our volunteering period in Cambodia, in a project that became a great success, the community center we built is facing a financial problem. Due to some trouble in a local NGO that promised to support the center, we are now in need of some money. Since we hold this center very deep in our hearts, although we are already back in Israel, we are trying to do all we can - and we need your help!

We would very much appreciate it if you could forward the attached document to your friends, and help us help others.

for a full profile of the Chi Phat Community Center please click here

כפר קטן בקמבודיה זקוק לעזרה שלך!

היי חברים יקרים!

מספר חודשים לאחר שסיימנו את תקופת ההתנדבות שלנו בקמבודיה, בפרוייקט שהפך להצלחה גדולה, נקלע בית הקהילה שבנינו לקושי כלכלי. בגלל בעיה אליה נקלע אירגון מקומי שהבטיח לתמוך בו, אנו כעת זקוקים לתמיכה כספית. אנחנו, שהפרוייקט יקר לליבנו, אפילו שאנחנו כבר בישראל, מנסים לעשות ככל שאנחנו יכולים - ומאד זקוקים לעזרתכם.

נשמח מאד אם תוכלו לפרסם את המסמך המצורף בקרב כל חבריכם, ותעזרו לנו לנו לעזור לאחרים.

אנא לחצו על התמונה לפתיחת המסמך.

למסמך מפורט יותר על בית הקהילה והפעילות שלו, אנא לחצו כאן.

יום שבת, 5 בדצמבר 2009

בלוג ראשון לסיום...

נדמה כיאלו רק אתמול הגענו לצ'יפאט לאחר מסע מפרך,שכלל מעבר ב-3 ארצות ע"י מטוסים,אוטובוסים,טוקטוקים,טנדר וסירה.
כיאלו רק אתמול פגשנו את גיל לראשונה בגבול תאילנד-קמבודיה מלאי חששות וצפייה.
כיאלו רק אתמול ירדנו מהסירה ב"מזח" של צ'יפאט וצעדנו את "צעדת המוות" (הליכה שנדמת כנצח)עם תיקים גדולים המומים מכל מה שהולך סביבנו-אנשים שבוהים בנו,ילדים שצועקים "hello" ומשלחת 3 שצצה מאיזה מבנה(שבעתיד יתברר כ"בית בקהילה") ולוקחת אותנו לבית שלהם.
אנחנו מניחים את התיקים בכניסה ומנסים לעכל-אבל אין כ"כ זמן בשביל זה ודיי מהר אנחנו נגררים אחרי גיל לסיור גנרטור-משאבה ומיד אח"כ עורכים ישיבה ראשונה.בישיבה אנו מחלקים בנינו את התפקידים למרות שאנחנו לא ממש יודעים מה אומר כל תפקיד...
עכשיו התפקידים הללו זה החיים שלנו...עכשיו הם שיגרה...

נדמה כיאלו רק אתמול צפינו בחזרות של כיתת חוג הריקוד של אור ובהכנה למסיבת הסיום של משלחת 3.
רק אתמול צפינו בטקס הפרידה שלהם-בנאומים,בסרטים ובהופעות והתרגשנו איתם.הוצגנו בפני כולם,רקדנו יחד איתם במסיבה בלי לדעת עם מי אנחנו רוקדים וצילמנו בלי סוף פנים זרות של קמבודים.

אתמול היתה מסיבת הפרידה שלנו.

במסיבה הזו כמו בקודמת היו כמובן נאומים מייגעים,סרטים,הופעות וריקודים, אבל לא הוצגה שום משלחת חמישית.
אף משלחת לא הגיעה כדי להחליף אותנו,אנחנו המשלחת האחרונה.את השרביט אנחנו מעבירים לאנשים מתוך הקהילה-
לסן-מורה לאנגלית בחטיבת ביניים שהוא גם מנהל בית הקהילה,ל"מאותרים"-אלו צעירים שאותרו במהלך כל ארבעת המשלחות והם משתתפים בפעילות "בית הקהילה" ועוזרים להפעיל אותו ולהמדצי"ם-שאלו צעירים שלאחר קורס והכשרה החלו להדריך איתנו וידריכו גם אחרי עזיבתנו בבית הקהילה.איתם אנו עורכים ישיבות ואיתם אנו מכינים ומעבירים שיעורים.
נדמה כיאלו רק אתמול משלחת 3 אמרו לנו שזה יעבור יותר מהר ממה שאנחנו חושבים-אז לא הבנתי-עכשיו אני מבינה...מה?!יכול להיות שזה באמת נגמר?!
לא,זה נגמר בשבילנו אבל ממשיך בשבילם.

מצד אחד באולם יושבים המוזמנים ומצידו השני יושבים מלא צעירים לבושים בחולצות יצוגיות של הפרוייקט עונדים עניבות וסרטי הדרכה-אלו המנהיגים החדשים של "בית הקהילה".
לאחר כל הנאומים וכתובת האש מרהיבה מתחילה ההופעה של חוג ריקוד-
אני צופה בהם רועדת מהתרגשות,לחץ וצפייה.
את חוג הריקוד אני התחלתי ללמד לבד ובהמשכו שובצו אליי שלושה מדריכים:מאנט,סוואן וטאפי שהיום הם מלמדים את החוג לבד והם עושים זאת על הצד הטוב ביותר!ועכשיו אני נהנת להרגיש בו מיותרת...וזהו אינו החוג/השיעור היחיד שנלמד ע"י המדריכים!כולנו חווינו את שלבי ההתפתחות שלהם בהדרכה וראינו איך מילדים,שמעט חוששים כי מעולם לא עשו דבר כזה,הם הפכו למדריכים ומורים מעולים!אני רואה את תלמידי חוג הריקוד רוקדים לעיניי כולם בהנהגת המורים החדשים שלהם ויודעת שעכשיו זה סופי,זה בידיים שלהם וזה בידיים טובות!בסיום הריקוד סוואן וטאפי מספרים לי בהתרגשות שהם רעדו מפחד...אבל הם גאים כל כך ואני כהרגלי מתמוגגת...איזה מדהימים הילדים האלה...

המסיבה ממשיכה ואנחנו משתוללים איתם...אני לא מאמינה שזו מסיבת הסיום שלנו,הרי רק לא מזמן רקדתי במסיבת סיום של משלחת 3!הפעם אני לא מצלמת אני עסוקה בלנצור רגעים.עכשיו אין כמעט פנים שלא מוכרות לי ובעלות שם,עכשיו אני לא תיירת חדשה והפנים שאני רואה הם לא קמבודיות-הם פנים של משפחה וצ'יפאט זה לא עוד מקום זר זה הכפר שלי,הבית שלי...

איך עוזבים את המקום האהוב הזה שהפך לי בית?אני לא יודעת...
הדמעות צפות,אבל יחד איתם חיוך...
כי לי ולכל המשלחת שלי היתה את הזכות לראות את סיום הפרוייקט,לראות את התוצאות שלו ואת מה שהתהליך המדהים הזה יצר ולראות כיצד סן,המאותרים והמדריכים לוקחים את המושכות לידיהם ומבצעים עבודה מדהימה.
צ'יפאט השתנתה ועברה תהליך שאומנם רק אנו רואים את סיימו אבל כל משלחת ומשלחת עשתה עבודה מדהימה כאן-
ואין כמעט יום שלא מדברים באהבה על משלחות 1,2 ו3...
זה כמעט סוף הפרוייקט עוד מעט יגיע תורנו לחזור למזח עם תיקים גדולים ולעזוב את צ'יפאט בפעם האחרונה...
וכמו שאני לא יודעת איך מסיימים כאן בצ'יפאט אני גם לא כ"כ יודעת איך לסיים את הבלוג הזה...
זה הבלוג הראשון שלי ...שהחליט להגיע בסיום הפרוייקט....