עדכון ראשון מהשטח

עברו ארבעה שבועות מאז שעלינו על סירה ושטנו מתחת לשמיים כחולים ונופים ירוקים עוצרי נשימה. ירדנו מהסירה ומצאנו עצמנו על רציף די רעוע. זוהי הכניסה לכפר צ'י פאט. מההתחלה הוקסמנו מהמראות שעינינו ספגו. שביל עפר ראשי עליו מתרוצצים פרות, תרנגולות, אנשים על אופניים והמון ילדים יפים שמנופפים בידיהם וצועקים “hello” לעברנו. בנוסף, שפע של עצי קוקוס, בקתות עץ ואינספור חיוכים. אבל, מעבר לכל היופי והשמחה מהר מאוד הבנו בשביל מה הגענו. העוני ניכר בכפר והוא מלא באותם ילדים שמסתובבים ברחוב ומחפשים תעסוקה ועניין. בתי הקפה המקומיים מלאים בגברים מובטלים שמבלים בהם את רוב זמנם ומשפחות גרות בבקתות קטנות עד מאוד בתנאים מינימאליים ולעיתים אף פחות מכך.

לאחר שבוע בו הקדשנו את מיטב מרצנו לבניית הבית שלנו והיכרות עם הנפשות הפועלות: נחשים, עקרבים, לטאות, עכברים, יתושים, חיפושיות ושאר מיני זוחלים וחיות התחלנו להתכוונן לכיוון המטרה לשמה התכנסנו בכפר: עבודה עם הקהילה על מנת להעצים אותה.

שני אירועים מרכזיים קרו במהלך השבועיים הראשונים לשהות שלנו בצי' פאט : טקס חניכת הפרויקט וחניכת בית הקהילה בכפר.

"השגרירה הישראלית הגיעה לג'ונגל", כך נכתב בקמבודיין דיילי בכתבה שעשו עלינו. ואכן, באמצע חג חנוכה הגיעה לחצר ביתנו משלחת מכובדת שכללה את שגרירת ישראל בתאילנד וקמבודיה, מנהלת ארגון ווילדלייף אלאינס, הצי'ף של הכפר, סגן מנהל המחוז ותושבי הכפר על מנת לחנוך את פרויקט "תרמילאים ותורמים". במהלך הטקס נזירי הכפר בירכו אותנו ואנשים נכבדים נשאו נאומים.

שיא הערב היה כאשר באופן ספונטני לגמרי מצאנו עצמנו רוקדים עם עשרות ילדי הכפר לצלילי מוזיקה ישראלית. ניתן להגיע שזה היה האירוע שסימן את תחילת עבודתנו בכפר, את תהליך השתלבותנו בכפר ובעצם סימן לכך שתושבי הכפר מקבלים אותנו.

לאחר כשבוע, נחנך בית הקהילה. יצוין, כי לפני הגעתנו, אנשי הכפר בנו עבורנו מבנה שישמש כבית קהילה. הזמנו את ילדי הכפר לאירוע אשר תוכנן כך שהם אלו שיעצבו ויקשטו את המבנה. במשך כמה שעות הצבעוניות חגגה במבנה העץ. ילדים הכינו שרשראות מנייר קרפ צבעוני, צבעו אותיות אנגליות גדולות על חלונות המבנה, לידן הדביקו דפים שהם צבעו, כל ילדי הכפר הטביעו את כפות ידיהם על דלת וקירות המבנה עם גירים צבעוניים ובנוסף לכל, במהלך כל אותו הזמן, קיימנו הפעלות ומשחקים לכולם.

בסוף היום התקבל בית קהילה צבעוני ומרשים שכל ילדי הכפר היו חלק מהקמתו. חתמנו את היום מחוץ למבנה, על דרך העפר הראשית של הכפר, יצרנו שני מעגלים ענקיים ושרנו שירים שלימדנו בשיעורי האנגלית. כולנו היינו באופוריה במשך זמן רב לאחר מכן. מאז, בית הקהילה משמש אותנו ככיתה ללימודי אנגלית וכמרכז בו אני עורכים הפעלות קהילתיות, והיד עוד נטויה.

לעת עתה נסיים את העדכון הראשון כאן. מבטיחים להמשיך ולעדכן בתדירות יותר גבוהה.

רק נציין כי אנו מודעים למצב בארץ ומתעדכנים אודותיו. אנו מקווים שכולם בסדר ובטוחים ואנו מחזקים אתכם מרחוק.