שנה קמרית טובה!

שבוע שקט עבר על כוחותינו בצ'יפאט. הסיבה: ראש השנה הקמרי הבא עלינו לטובה (?). צריך להבין משהו לגבי חגים פה. בעוד שבישראל אנו מתכוננים לפסח וכולם יודעים היטב מהם ימי החופשה ומתי אפשר לצפות לחזור ללימודים ולעבודה, בקמבודיה הנושא הוא תעלומה. בגדול יש הסכמה עקרונית שראש השנה הקמרי אורך שלושה ימים בלבד וגם ישנה הסכמה על התאריך, אבל לגבי מה שקורה סביב התאריך המיועד, זה כבר לוט בערפל במידה כזאת שבשלב מסוים את מפסיקה לנסות להבין.
כרגע ידוע שהתלמידים יצאו לחופשה. רשמית החופשה אמורה להסתיים ב-20.4, אבל השמועות אומרות שהיא מסתימת ב- 1.5. הסיבה העיקרית לכך היא שרוב המורים נסעו לבתיהם שמחוץ לצ'יפאט מתכננים לחזור רק בסוף אפריל, בלי קשר לסיום החופשה הרשמי.. והילדים בהתאם... כזו היא קמבודיה. איך זה משפיע עלינו? פחות ילדים בכיתות האנגלית, פחות ילדים בפעילויות בית הקהילה. כאמור, שבוע שקט.
כשאני נמצאת בקמבודיה, כמו בכל ארץ שהתרבות בה שונה משלי, אני מזכירה לעצמי לקבל את אורחות המקום ולא להסתכל דרך עיניים מערביות ביקורתיות. כך תמיד השתדלתי לעשות כשביקרתי במקומות שונים בעולם. מסתבר שהמבחן האמיתי בעניין קבלת תרבות שונה מתרחש כשאת מגיעה ממש לחיות ולעבוד במקום שתרבותו שונה משלך ועל אחת כמה וכמה כאשר את מגיעה בכוונה לתרום ומתקשה לתת את העזרה כמו שאת מבינה שרצוי לתת אותה. קשה לקבל שהצד שמנגד אינו חושב שהדרך שאת מציעה לו היא הדרך הנכונה. ואולי זאת באמת לא הדרך הנכונה, הרי יש סיכוי גדול שהדרך של הצד השני טובה בשבילו יותר ומה אני מבינה בכלל.
כשטיילתי בהודו, על אינסוף נפלאותיה, התקשיתי להתרגל לחוסר במרחב האישי, לבירוקרטיה הקשה, לזה שהדברים לא קבועים (חוץ מרכבות, לרוב) אבל נתקלתי בזה ברמת הטיול. ומה כבר יכול לקרות? אוטובוס מקומי במקום אוטובוס תיירים? האוטובוס כלל לא הגיע? בקטנה. כאן, אם אני נתקלת בבירוקרטיה שקשה לעבור אותה או בחוסר יכולת לקבל תשובות ברורות זה כבר קשה יותר כי אני שואפת לקדם דברים כל עוד אני (המשלחת) כאן. יש בזה גם משהו מתסכל במידה מסוימת כי את מביטה על הרעיון היפה שרצית להרים והוא מתעכב, ואת חוששת שחלון ההזדמנויות ייסגר ולא תספיקי לבנות חצר לחטיבת הביניים כדי שיהיו לתלמידים מקומות מוצלים לשבת בהם או לא תספיקי להרחיב את הספרייה כמו שרצית.
ושוב אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה צריך ללכת בדרך שלהם. שברור שאני לא אכפה עליהם דרך אחרת או דבר שאני חושבת (או אפילו יודעת בוודאות) שהוא נכון בשבילם אם הם לא מוכנים (תרתי משמע) לקבל אותו.
על רקע כל זה התחלנו לעבוד על הקמפיין לפרוייקט בית הקהילה החדש, מה שאומר שאת רוב זמננו אנחנו מבלים בבית הקהילה (הנוכחי), מכינים את שלטי הקמפיין. ניסיתם פעם לנסח סלוגן שידבר לאוכלוסיה שאתם לא מכירים? שאתם לא יודעים אם מילה שתגידו תהיה לא במקום גם אם לכם היא נשמעת תמימה לחלוטין? זה עניין מאתגר גם לכרישי פרסום. אז יוצא לנו להיות קופירייטרים קמבודיים וגם מפיקי שלטים בפועל, כאשר כל שיש בידינו הוא שקי יוטה, צבעי שמן, מתורגמן אחד שסונג'ר לכתוב וילדים רבים שגוייסו לצבוע. ואנחנו מנצחים על האופרציה. נראה שכך יהיו השבועות הקרובים, מלאים בסלוגנים, צבע וארגונים לקראת הבנייה בשאיפה שנוכל לחנוך בית קהילה משופץ לשנה החדשה.
חג חרות שמח ושנה קמרית טובה!