היה שם מוות

לפני קרוב לשנה נכנסה בחורה בשנות השלושים לחנות בה עבדתי. היא ביקשה פנס ראש חזק במיוחד. הראתי לה את המבחר הקיים, ניסינו את כולם והוספתי כבדרך אגב, שפנסי היד הגדולים נוטים להיות חזקים יותר. היא ענתה - זה נחמד, אבל יד אחת מחזיקה את הכלב והיד השניה לא מתפקדת מאז הפיגוע.

פתאום תהיתי. כמה מתוך אותם כרותי ידיים ורגליים סביבנו הם תוצאה של ההתכתשות הפלשטינית-יהודית בצורה כזו או אחרת? כנראה שלעולם לא אדע.

ברחובות פנום פן לא נדיר לראות כרותי איברים, לא נדיר לראות פנים חתוכות, כוויות ועיוותים וכמה מהם...? כן. אבל הרי רק מתבקש ש-3 מליון הרוגים בשלוש שנים ישאירו צלקות, לא? ש-8 מליון הרוגים בכמה עשרות שנים, יהיה מסוג הדברים שישאירו חותם? הם השאירו.

ישבתי לראות מופע זיקוקים לכבוד יום הולדתו של המלך ולידי גברת זקנה, מבוהלת קצת יותר עם כל פיצוץ שחולף. זה החזיר אותי לרגע שנתיים אחורה. מספר חודשים אחרי מלחמת לבנון, יושבת עם אמא שלי וחברה תל-אביבית במסעדה בגליל. אופנוע שורק לו מרחוק ואנחנו לרגע נדרכות ב"הקשב" - כן? לא, זה לא היה זה. נתתי מבט מבין באמא והחברה מצידה שאלה "מה פספסתי?" עניתי - "עזבי, טראומות של צפונים" "אני לא מבינה" "האופנוע נו, הוא נשמע כמו אזעקה".

כל דור והטראומות שלו. מי מאיתנו שחווה את מחנות ההשמדה, מי מאיתנו שחווה את מלחמת העצמאות או השחרור או כל אחת מאלה שאחריה. סוריה, לבנון, מצרים. גם טילים היו, גם אוטובוסים שמתפוצצים ומעל הכל פסקול נוסטלגי של שירי מלחמה.

יצאתי אל עבר שדות ההרג היום. שם מלבב לאטרקציה תירותית. כמעט כמו מחנות ההשמדה - רק שכאן כבר לא מנסים לחפות במילים גדולות. מחנה לא היה פה והרג זה הרג זה הרג. השדה נמצא מרחק חצי שעה מחוץ לעיר, ואני רכובה על אופנוע, מסתכלת סביב על שדות ירוקים ומדמיינת נו... הרג. האופנוע חלף לו על פני טוק טוק ועליו שתי תיירות בלונדיניות, זה ניחם אותי משום מה, אמרתי לעצמי, לפחות במותם ציוו לנו איזה סיור מודרך וכמה דקות של שקט.

בפנום פן ישנם מבנים מופארים לאין ספור. זכר לממלכה מפוארת ששקעה, לתרבות צרפתית שתפסה את מקומה ולמלכים שבאו והלכו. פגודות בצהוב ואדום, פילים ופסלי בודהה, פיתוחים וקימורים וסלסולים. הכניסה לשדות ההרג מסולסלת לא פחות. חומה מפוארת סביב ומבנה גבוה ומרשים במרכז. השביל מתפתל בתוך מרחבי דשא ירוקים ועצים מלבלבים וההרג עוד מתחבא בפינות.

בכניסה שלט המכריז - זהן המקום בו עצרו המשאיות אשר הובילו את הנידונים למוות להוצאה להורג. מוכר לי הקונספט הזה, מאיפה לעזאזל? הדג נחש מזמזמים לי באופן מעט מטריד באוזן. כאן מקבל שיר המספרים וראיציות משלו - ממשיכים. שלט נוסף - בשדה הקטל הזה בלבד עונו ונרצחו 260,000 איש. בינהם קמבודים, זרים, אנשי ממשל, שוטרים, חיילים, איכרים ועובדים. לפחות גזענים הם לא היו. ב-12 קברי האחים שנמצאים במקום, נמצא קבר אחר ובו 400 גופות חסרות ראש. איפה הראש? שאל מדריך קמבודי שאלה רטורית. אולי בנהר, אולי באגם. האמונה הבודהיסטית אומרת שאם הגופה לא נקברת בשלמותה - היא לא יכולה להמשיך לעולם הבא. הנשמות האלו - לא יכולות לנוח. אנחנו מאמינים שהן עדיין מסתובבות כאן ללא שקט. בקבר אחר, ממשיכים, נמצאו 100 נשים ערומות וילדיהן לצידן. למה ערומות? ממשיך המדריך - פגשתי אחד (המדריך פגש), הוא היה נהג של אחת מן המשאיות שאמר - את הבגדים היו נותנים לאסירים, לפעמים מוכרים. את הנשים היו אונסים. אני הרבצתי רק לחמישה אנשים, אבל מפקד המשטרה היה עומד מעלי ואומר לי - אתה מסוגל להרביץ להם או שגם בך אני צריך לירות?

ליד קבר הילדים ישנו עץ תמים - עץ המוות. את ראשי הילדים היו מנפצים על אותו העץ לפני שזרקו אותם אל הבור. לא רחוק ממנו עומד עץ הקסמים - עליו היה תלוי רמקול גדול שניגן מוזיקה נעימה בקול חזק. למה מוזיקה נעימה? כמה שאלות רטוריות במדריך אחד? כדי לחפות על צריחות האסירים. אצלי בראש יש מוזיקת קרקס וסצינות בהילוך איטי מתערבבות זו בזו. 9 פעמים הייתי קרוב מידי לפיגוע, לפחות נכון לעכשיו... איפה היינו? כן, השואה.

לקדישמן יש יצירה בשם "תל אביב עזה" - ריבועי קומיקס משווים בין תל אביב הצבעונית לעזה בשחור ולבן. יצירה בשם "השואה שלנו השואה שלהם" - תהיה וודאי מונוכרומטית .

בין השנים 1975 ל-1978 - 1.7 מליון נרצחו ביותר מ-800 שדות קטל ונקברו ב-19,403 קברי אחים ע"י הקמר רוז'. את המספר הזה זכרתי. עוד כ-2 מליון גוועו ברעב ומחלות. עוד כ-4 מליון במלחמות האזרחים שלפני, שאחרי, במלחמת ויאטנם ובהפצצות ארה"ב - הגברת, האם הזיקוקים היו זכר להפצצות במזרח המדינה או לאריטליריה שצרה על פנום פן? - עזבו, טראומות של קמבודים. בסה"כ - קרוב ל-8 מליון או שליש מן האוכלוסיה עוד שם בשדות. במבט מדוקדק אגב, כך אומר המדריך, ניתן לראות שרידי בגדים ועצמות שעוד מבצבצים בין מרבדי הדשא. הבטתי - אכן ניתן. עם כל גשם נחשפות עוד גופות.

את המבנה המרשים שמרתי לסוף. לא מתחושה פנימית או ידע מוקדם, אבל בדרך כבר הבנתי שכנראה עשיתי נכון - מבנה גבוה ומרשים, מקושט ומסולסל, הינו אתר זיכרון בודהיסטי ומקום משכנן של 8000 גולגולות המוצגות לראווה.

כל זה נמשך עד 1991 - מלחמת המפרץ שלנו וחזרתו של הנסיך סיהאנוק לשלטון בקמבודיה.
1991 - מוכר לי המספר הזה.

ב-1997 העידו 4 מניצולי אותו שדה במשפט כנגד מנהיגי הקמר רוז'. הצעיר בינהם בן 39.
כן, שלושים ותשע - שום דבר זה לא מזכיר לי.

אולי בזאת ניתן לסכם ולומר שברחובות פנום פן, כנראה שרוב כרותי הידיים והרגליים שסביבנו הם תוצאה של.