איך פרויקט נולד

את הבלוג הזה אני רוצה להקדיש לפרויקטים שעד עכשיו לא קיבלו התייחסות פומבית. עד היום התייחסתי לפעילויות השוטפות שאנחנו מעבירות: בית הקהילה, הספרייה, ימי ראשון המוקדשים לקהילה ועוד. שלא תבינו לא נכון, לפעילויות הללו יש חשיבות רבה (מעבר לכיף האדיר שהילדים מוצאים בו. טוב נו,ברור שגם אנחנו :)), אבל, מעבר לשוטף ישנם גם פרויקטים שאנו מקדישות להם המון אנרגיה, מרץ וזמן. אלו הם פרויקטים שמצריכים עבודת מחקר ענפה, ישיבות ראיונות, אישורים, שיתוף פעולה עם התושבים, מציאת גורמים מקומיים שיהיו אחראים ועוד ועוד. אתם בודאי הסקתם שכל מה שתואר מצריך המון זמן ולכן לא תמיד רואים את הפרויקטים הללו בשטח (עדיין) אבל בהחלט מרגישים את העשייה.

פרויקט שכזה שנבחר להיות פרויקט הדגל של המשלחת שלנו (משלחת ראשונה - כבוד) הוא גן שעשועים לכפר. ולהלן תאור קצרצר וממצה של חיי הפרויקט, איך הוא נולד ואיפה הוא עומד כיום.
התחלנו במחקר. ישבנו עם תלמידים מכל הכיתות ושאלנו אותם מה הם אוהבים לשחק בחוץ, מה הם היו רוצים לראות בגן שעשועים. עד כאן פשוט? לא כל כך... מהשיחה איתם הבנתי שהקונספט עצמו של גן שעשועים לא כל כך מובן להם. אז שאלנו את עצמנו האם הקונספט מוכר בכלל בקמבודיה? וכך יצא שביציאה הראשונה שלנו מהכפר (לפנום פן) ירדנו מהאוטו בכל בית ספר שראינו ובכל פעם שחשבנו שראינו נדנדה. אז כן, יש גני שעשועים בקמבודיה. "אפילו" משוכללים. הבשורה פשוט לא הגיעה עדיין לכפר.

השלב הבא: מקום. איפה ייבנה גן השעשועים? בצ'י פאט שהוא הכפר המרכזי מבין ארבעת הכפרים פה? האם נבנה אותו בקמלוט או צ'אם סלאה (שני הכפרים הסמוכים)? בחצר בית ספר או בשטח ציבורי? המטרה שלנו היא לחזק ולהעצים את הקהילה ואם אפשר אז בדגש על הקהילה הענייה. קבענו פגישות עם הצ'יפים של כל הכפרים, הצגנו את התוכנית וביקשנו שטח לטובת הפרויקט. השטח הציבורי היחיד שנמצא הוא חצר בית הספר היסודי בצ'י פאט. החלטנו שהולכים על זה בשמחה.
לכל פרויקט צריך למצוא רפרנט מקומי. כלומר, תושב הכפר שיהיה אחראי על הפרויקט, שנריץ את הפרויקט הזה ביחד, שיעזור לגייס את הקהילה לטובת הפרויקט, שיהיה אחראי על המשכיות הפרויקט גם כשאנחנו כבר לא נהיה פה (:(). החלטנו לפנות למנהל בית הספר היסודי. הוא נראה לנו בחירה אידיאלית. הוא מאוד שמח ולקח על עצמו את התפקיד.

כלל נוסף לפרויקט מוצלח-הקהילה. הרצון צריך לבוא מהקהילה והקהילה היא שותפה מלאה לעשייה. שאלנו את עצמנו איך מערבים יותר את הקהילה. ואז עלה הרעיון של כיתה ט'. כיתה ט' היא כיתה "בעייתית" כשזה מגיע לפעילויות שלנו. הם מאוד עסוקים ולא מגיעים לפעילויות שלנו עקב מחסור בזמן. הם לומדים המון ויש להם בחינות בסוף החודש. החלטנו לפנות אליהם ולהציע להם להיות אחראים על התכנון של הגן, בעיקר איך שהוא ייראה. ככה אנחנו נותנות מענה לשתי מטרות: הראשונה, לערב אותם בעשייה של הפרויקט שלנו בדרכים שהן אינן בית קהילה ומטרה שנייה להיות יותר קרובות לכיתה הזו וכך לתת פתרון לסקרנות ולמשיכה שלי אישית יש אליהם. כמו שחברתי לכתיבת הבלוגים כתבה פה לפניי. אני פשוט אוהבת אותם.
ואכן, ביום שבת האחרון הם הגיעו לפגישה שקבענו איתם (אחרי ששבוע לפני זה הם דפקו לנו ברז). הסברנו להם מה המטרה של הפגישה, מה האחריות שלהם ומה צריך לעשות. הלכנו לשטח המיועד של הגן, ישבנו, נתנו להם נייר וציורים של מתקנים לפי קנה מידה והם שיחקו איתם על הדף, הוסיפו עצים, פרחים ושבילים ויש לנו מודל של גן שעשועים. אפשר לסכם את הפגישה איתם במילה אחת: מדהימה.

נכון להיום השרטוטים של המתקנים (ששורטטו על ידי מעיין יבנה המוכשרת) הועברו לרתך שעובד עליהם. יום הקהילה הבא שלנו יוקדש להתחלת עבודות בשטח עם הקהילה, עבודות שכוללות יישור השטח והכנתו להתקנת המתקנים (שייצבעו קודם על ידי התושבים).
אנחנו קבענו שב-25 לחודש אנחנו מקיימות טקס חניכה לגן השעשועים. כן, אנחנו יודעות, אין עוד הרבה זמן אבל זה יקרה. בצ'י פאט יקום גן שעשועים שהקהילה בנתה. וזה רבותיי, מרגש.