יום שמתחיל בבננות מטוגנות ונגמר בקולה בשקית לא יכול להיות יום רע (בנוסחא המקורית שהגה חבר טוב בשם רן זה מתחיל במלאווח ונגמר בהמבורגר אבל אי אפשר להיות פה יותר מדי בררנים..). ואכן ככה התחיל יום חמישי האחרון שלי. בדרך לרציף עצרתי אצל גברת בננות מטוגנות החמקמקה וקניתי חופן בעזרת תנועות ידיים ומה שזכרתי משיעורי הקמֶר (רמז: לא הרבה). במזח עוד הספקתי להיפרד מסוקני המהמם שנסע לתיכון באותו הבוקר מרוגש ומפוחד. "בהצלחה! אני בטוחה שתהיה תלמיד מעולה!" אמרתי לו ושלחתי לו נשיקה באוויר כשכבר הייתי על הרפסודה לצד השני של הנהר.

בצד השני של הנהר שוכן טאק לאו. כפר קטן ויפה עם בתים מקש ועץ בלי שום דבר כמעט למלא אותם. התלמידים שאני מלמדת אנגלית גרים פה ושלוש פעמים בשבוע ההורים שלהם מאפשרים להם לבוא לשיעורים במקום לעבוד בדיג או בשדה. ילדים קטנטנים, פצפונים, מתוקים וביישנים שהשיעורים האלה הם הזדמנות כמעט יחידה ללמוד. כשאני מגיעה בבקרים על האופניים בשביל אל הפגודה הם יוצאים מכל מיני בתים ושדות והולכים אחרי בשמחה, מדברים אלי בשפתם המוזרה ומגיעים איתי לשיעור. הפעם, במקום שיעור אנגלית רגיל, החלטתי לעשות יום ניקיון באזור- המקבילה לסיסמא האל-מותית "קלין צ'י-פאט". המקום היה מלוכלך ועמוס בזבל ובשקיות פלסטיק, זכר לשבועיים וחצי של חג בודהיסטי שחלק מרכזי בו הוא זריקת כדורי אורז לרוחות חוטאות כדי לשחרר אותן מהעולם הזה. בקיצור המון המון זבל. אז 11 ילדים קטנים, מר טנג, המתורגמן הכל –יכול, ואני אספנו 35 שקיות במסגרת התחרות היוקרתית והמקורית- "מי הזוג שיאסוף הכי הרבה זבל". לזוכים המאושרים הוענקה חותמת קטנה עם ציור של לב ולכל המשתתפים תג מנייר עם הלוגו של האיש שזורק אשפה לסל וחסל. האושר היה גדול והאזור מעולם לא היה נקי יותר.

עכשיו רק נשאר לחשוב מה עושים עם כל הזבל הזה. אין אוטו זבל שיבוא מחר לאסוף ואין רשות מקומית שתדאג לפנות את האשפה. בטאק-לאו אין אפילו בור לקבור בו את הזבל כי פשוט לא אוספים אותו אף פעם. אחרי התייעצות ארוכה החליט מר טנג שנוסעים להביא את העגלה מהצד השני של הנהר. כך עשינו, חזרנו, העמסנו, גררנו, חצינו שוב את הנהר ומשם העברנו אותו בפעמיים אל הכפר השכן לבור הזבל. מבצע הניקיון הסתיים בחיוך גדול, הרבה שרירים תפוסים גם זיעה, ובדיוק 5 דקות לפני ארוחת הצהריים הקדושה נכנסתי הביתה, עם אותה שקית הקולה מהמערכה הראשונה, מבסוטה ובסופו של שבוע כל-כך טוב ומספק. אכן יום כזה לא יכול להיות רע. גם לא שבוע כזה, גם לא 3 חודשים כאלה.