אתמול, החלו להגיע המתקנים, היישר מהרתך. אי אפשר היה להסביר את ההתרגשות שאחזה בנו באותו הרגע. איזה כיף היה לראות את המחשבות והסקיצות קמות לתחייה. אני רק מנסה לדמיין את חניכת הגן ואני לא מפסיקה לחייך..
השבוע התחלתי ללמד את תלמידי כיתות ח' ו-ט' על מדינות העולם. ואכן אני מרגישה שפתחתי בפניהם עולם ומלואו. מפת העולם תלויה על הלוח ולידה כרטיסיות עם דגלי מדינות. רק הצבעוניות של כל אלו מעוררת אותם ואת סקרנותם. הם מתמוגגים מחיפוש אחר מדינות על המפה ומההשוואה בין הגדלים של המדינות. ניסיתם פעם להשוות את קמבודיה לרוסיה? וההלם על פניהם כשראו שישראל יותר קטנה מקמבודיה..
לכל אחד/ת כבר יש את הדגל האהוב עליו/ה (אחד בחר את הדגל של מרוקו) ולי יש תלמידה אהובה (כי היא בחרה את הדגל של טיבט). סתם, אני צוחקת, אין העדפות. חלק מהתלמידים לא ידעו יבשת מהי וכיום הם כולם יודעים לא רק מה זו יבשת אלא כמה יש ואיך קוראים להן. סיפוק גדול.
לשיעור עם כיתה ט' אתמול הבאתי חבילה של מגבונים לחים כדי למחוק את הטוש מהמפה (באמצעותו סימנו מדינות ויבשות). בסוף השיעור, כשארזתי את חפציי, כל התלמידים התאספו סביבי ואחד מהם הצביע לעבר המגבונים הלחים ושאל אותי מה זה. לקחתי מגבון וניגבתי לו את הלחי והסברתי לו שזה ממש נעים כשממש חם (קדאו נה בקמר) בחוץ. תוך שנייה, כל תלמידי כיתה ט' החלו לנפנף בידיהם על פרצופם כרמז (דק מאוד) לכך שחם להם. הצעתי להם מגבונים לחים, הם הסתערו על החבילה, ועמדו בכיתה מתנגבים וצוהלים. הם היו כל כך שמחים ונלהבים מהמגבונים הלחים. אפשר היה לשמוע את השמחה ממרחק רב מבית הספר. מגבון לח. כה פשוט וכה משמח.
תגובה 1:
מגבונים לחים!! מי ידע!!
עכשיו אני יודע מה אני מביא איתי במאי :)
הוסף רשומת תגובה